...?האם גם בן הזוג פוחד
האם גם בן הזוג פוחד?...
עד לפני כ- 100 שנה העולם התקדם, כך היה נדמה לפחות, באיטיות גדולה הרבה יותר והדברים היו פשוטים הרבה יותר: למשל, תפקידי המִגדר היו מאוד ברורים: גברים היו המפרנסים הבלעדיים והנשים נשארו לטפל בבית ובילדים; הנשים שהו לבדן בחדרי הלידה והגברים המתינו במסדרון או ברחוב...
בשנות ה- 60 וה- 70, עם קידום רעיון השוויון בין המינים, הוכנס גם הגבר "בסוד העניינים" והחל להיות שותף פעיל בכל תהליך ההיריון, הלידה וההורות.
עידן השפע בו אנו חיים כיום הוא אכן שופע: באינפורמציה, באפשרויות אינספור, בלגיטימציה, בבחירות. ועובדה זו, כמו כמעט כל דבר, אליה וקוץ בה: מחד נהנית האישה מתמיכת בעלה בהיריון, בלידה ובגידול הילדים והגבר נהנה משותפות פעילה בגידול ובחינוך ילדיו ומהמקום החשוב בו הוא ממלא בחיי ילדיו. מאידך קיים טשטוש גבולות בכל הנוגע לחינוך, טיפול בתינוק, פרנסה וכו' וכמו כן הגבר נוטל על כתפיו מעמסה נוספת, רגשית, שעמה לא היה צריך להתמודד בעבר.
למרות הקדמה ורעיון השוויון בין המינים אנשים רבים עדיין מגדלים בנים בחינוך המוקיע הבעת רגשות ופחדים בקרב גברים. גבר נחשב אמיץ אם אינו מביע חשש או פחד. בפועל מתמודד הגבר עם קונפליקטים רבים באשר לעובדת הפיכתו לאב, אך לא תמיד חולק עם בת זוגתו את רגשותיו או מבטא בדרך כלשהי את פחדיו.
אצל הגבר הפחדים אודות ההיריון והלידה מתמקדים יותר בבת הזוג מאשר בעובר. כמובן שגם הוא חש רגשות כלפי העובר, אלא שהוא לא חווה את ההיריון ולכן עבורו התינוק, כל עוד הוא בבטן אמו, הוא בגדר נעלם. לעומת זאת בת זוגתו ניצבת מולו והיא סובלת לעיתים מבחילות והקאות, מכאבים וממחושים שונים וכמובן גולת הכותרת היא בעת הלידה. אז חווה הגבר תסכול רב, משום שהוא רואה את בת זוגתו בכאביה ואין לו כלים להקל מעליה את הכאב, שמתקשר בתודעתו לסבל.
האישה אמנם חווה כאב בלידה, אך שלא בדומה לשום כאב אחר, כאב זה הוא חיובי כיוון שיש לו מטרה - לידת תינוק. בעת הצירים, אם האישה מחוברת לגופה ולעובר שלה, העושה דרכו אליה, היא מתמלאת בכוחות בראשיתיים כמעט, העוזרים לה להתמודד עם הכאב. וכמובן שמאוד עוזרת העובדה, שאנו חיים כיום במאה ה- 21, המציעה לאישה את פלאי הטכנולוגיה בדמות משככי כאבים, כשגולת הכותרת הוא האפידורל.
בכל זאת ולמרות הכל, למרות קורסי ההכנה ללידה, האינטרנט ושלל ההכנות לקראת – עדיין חווה הגבר תסכול רב כשהוא נמצא בחדר הלידה, לעיתים למשך שעות ארוכות, והעזרה שהוא יכול להעניק לבת זוגתו היא מוגבלת, כי כאן מה שמשחק תפקיד הוא הזמן. לידה היא תהליך ותהליכים דורשים את הזמן שלהם. ולגבר קשה לקבל זאת...
אם חלילה יהיה על הגבר לבחור בין בת זוגתו לבין התינוק, הוא יבחר לרוב בבת הזוג. האישה, אם תאלץ חלילה לעשות בחירה שכזו, תבחר לרוב בתינוקה. פחד זה, מאיבוד האישה בלידה, הוא פחד מרכזי מאוד בפחדיו של הגבר, אך נדמה שכיום אף קשה לו יותר. כי אם בעבר הגבר היה מחכה מעבר לדלת, או בפינת הרחוב והיו אולי עוברות עליו שעות מורטות עצבים, לפחות הוא לא היה נוכח בתהליך עצמו. כיום, לעומת זאת, מאחר והגבר נוכח לרוב בחדר הלידה, מוטל עליו תפקיד חשוב, שלעיתים קשה לו לעמוד בו: האישה תולה תקוות רבות בבן זוגה, שיספק לה את המשענת הפיזית והנפשית בשעות הקשות של הלידה.
וכאשר, בשעה טובה ומוצלחת, נולד תינוק בריא ולאם ולתינוק שלום, אזי מתחילים פחדים חדשים להציף את האב הטרי (פחדים אשר עד לאותו רגע הוא לא נתן להם דרור, משום שכאמור, פחדיו התרכזו בעיקר בבת הזוג): נוכח החיבור המהיר, יחסית, בין האם לתינוקה, אשר מתאפשר, בין היתר, בזכות ההנקה, עומד האב נבוך ושואל עצמו מה עליו לעשות עם אותם 3 ק"ג צווחים ואדומים?! פעמים רבות גברים לא אחזו מימיהם תינוק בן יומו והם פוחדים: פוחדים שמא ימחצו אותו, לא תמיד יודעים איך לאחוז את התינוק, איך להרגיע - ממש כמו האם הטרייה, גם הם אובדי עצות.
פחד נוסף שהאב חווה הוא, ממש כמו האם, איזה אבא אהיה?! אמנם לעיתים האב יחווה תודעה זו בשלב מאוחר יותר, אולי רק בלידת התינוק השני.. אבל כל גבר, בשלב זה או אחר, שואל עצמו שאלה זו ומתמודד עם אותם זיכרונות ילדות ואותן השוואות של ההורות שלו לזו של הוריו.
לסיכום, ודאי שגם האבות פוחדים. וכרגיל, עלינו הנשים מוטלת במידה כזו או אחרת האחריות לזהות את הפחד הזה, שכן עמוק בפנים הגבר שלנו, בחיר ליבנו, השותף ליצירת התינוק המושלם שלנו, הוא בסה"כ ילד קטן, הזקוק לחיבוק, מילה טובה, והמון אהבה...
אם תדברו על הפחדים שלכם, יחד תוכלו להתגבר ולעבור את תקופת ההסתגלות של ראשית ההורות בצורה טובה ומספקת.
