לידה והורות כצמתים מרכזיים בחיים
לידה והורות כצמתים מרכזיים בחיים
קסם... פחד... התרגשות עצומה... תדהמה...
אלו מקצת הרגשות הצפים בנו כשאנו רואים לראשונה את שני הפסים הוורודים בבדיקת ההיריון.. באחת חיינו משתנים. אבל ההכרה בדבר השינוי נחשפת, רובד אחר רובד, משך תשעה חודשים. השינויים הפיזיים בגופה של האישה, שלעיתים מופיעים באופן כמעט מיידי, חושפים אותה להכרה בשלב מוקדם יותר. היא חשה בגופה המשתנה, בבחילות, בחולשה, בתנועותיו הראשונות של העובר בתוכה, בפרצי האנרגיה שמציפים אותה בשליש השני להיריון ובתשישות לקראת סופו, בהתרגשות העצומה, בפחדים ובחרדות. האב לעתיד חווה את ההכרה בדבר השינוי בשלבים מאוחרים יותר של ההיריון, לרוב כשהוא רואה את הבטן התופחת וחש בתנועות העובר דרך מסך העור – אז הוא מכיר לראשונה בעובדה שחייו עומדים להשתנות, אך לרוב הדבר "מכה" בו רק לאחר הולדת התינוק. פחדים יכולים לצוץ עוד בשלב ההיריון, אך בגלל החברה בה אנו חיים, גברים חונכו להדחיק רגשות ואלו מציפים אותו לרוב בשלב מאוחר יותר.
אישה הופכת לאם למעשה לא מהלידה, גם לא מרגע ההתעברות, אלא מהרגע בו היא הוגה לראשונה את רצונה בילד... ואז – ברגע בו פוגשת הביצית בזרע והקסם קורה - מסע מופלא מתחיל. אימהותה מבשילה בה כבר בשלבי ההיריון השונים, עת תשומת הלב והמיקוד שלה משתנים והיא מפנה את האנרגיה שלה לדאגה לשלומו וביטחונו של העובר הצומח בתוכה. הלידה הינה רק חלק מהתהליך, שמתחיל מההיריון. בהדרגה, עובדת היותנו הורים הופכת לחלק בלתי נפרד מאישיותנו, מהווייתנו, מדרך חשיבתנו, ממי שאנחנו.
לפעמים נדמה כי כל חיינו אנו בונים את עצמנו לקראת הרגע הזה, בו אנו הופכים להורים בפעם הראשונה. כל חיינו אנו לומדים, מתפתחים, מתהווים ומתגבשים לכדי אישיות רב גונית ומעניינת, אך למעשה יש דבר אחד שמשותף לכולנו והוא חוצה שפות וגבולות גיאוגרפיים: בכולנו טמון יצר ההישרדות וההמשכיות. זו שאיפתנו האבולוציונית - להקים לנו דור המשך, לגדלו ולחנכו להישרדות ולהמשך השושלת. בעידן המודרני של היום הסדר בו הדברים מתנהלים לעיתים שונה, אך רובנו נזכה בסופו של דבר לחבוק ילד בזרועותינו ואז... אז יחול המפנה הגדול ביותר בחיים שלנו, בו לא נהיה עוד מרוכזים רק בנו ונהיה בשלים להעניק מעצמנו לפרי אהבתנו.
ההורות משנה עבורנו את כל סדרי העדיפויות שלנו. חיינו משתנים באחת ופתאום צרכיו ורצונותיו של תינוקנו מקבלים עדיפות ראשונה. העולם שלנו מתנהל על פיו. בעדיפות שנייה נמצאים צרכינו הבסיסים ביותר, הכוללים רעב, צמא, שינה.. ואי שם מרחוק משתרכים שאיפותינו וחלומותינו שחווינו עוד טרם הפכנו להורים. במובן מסוים בראשית הפיכתנו להורים אנו עוברים משבר בזהות העצמית שלנו. הויתור על זהותנו כאדם עצמאי נובע בעיקר מהצורך להיענות בראש ובראשונה לצרכיו של אדם אחר, אולם מעבר לכך אהבת הורה נחשבת לדבר טבעי, ביולוגי. הצורך שלנו הוא להגן על פרי בטננו, לאהוב אותו ולגדל אותו.
במאמרים רבים ובספרות המודרנית ישנה התייחסות למשבר אותו עוברת האישה כשהיא הופכת לאם. מונחית על ידי הטבע, האם הטרייה חשה לרוב מבולבלת מקשת הרגשות המציפה אותה עוד בהיריון ומגיעה לשיאה בלידה: נשים רבות לא מוצפות ברגש אהבה כלפי תינוקם מיד לאחר הלידה. הלם, אֵבל, גועל, תדהמה, שמחה או התעלות הן דווקא תחושות שכיחות יותר. אולם אצל רובנו האהבה לילד גדלה יחד אתו, במקביל לביטחון שלנו ביכולתנו לטפל בו. האם חשה סימביוזה נפשית ופיזיולוגית עם פרי בטנה: היא מתעוררת כשהתינוק שלה מתעורר, שדיה מגיבים באמצעות רפלקס החלב, היא מוותרת על גופה, על שעות שינה, על עבודה, על משכורת, על הכרה. היא נדרשת, למעשה, ליצור זהות חדשה.
גם הגבר עובר משבר זהות משלו כאשר הוא הופך לאב, גם אם אינו שוהה עם התינוק "בחופשת לידה" לאחר בואו לעולם. אולי משום כך המשבר אותו הוא חווה מגיע באיחור, ולפעמים רק עם הולדת הילד השני (...), אך גם בו מכה ההכרה בדבר האחריות העצומה כלפי התינוק, התלות של התינוק בו והאהבה הרבה שהוא חש כלפיו. אצל האב האחריות שהוא חש מקבלת צורה פעמים רבות בדמות לחצים כלכליים שהוא לוקח על כתפיו עם הולדת התינוק, אולם אין ספק שגם האב משתנה ושאלת זהותו מוטלת על הכף.
עם הפיכתנו להורים עולים בהדרגה כל "השדים" המודחקים בתת מודע שלנו משחר ילדותנו. אנו פוגשים את הקונפליקטים, את המצוקות ואת רגש התלות וההערצה שחשנו כלפי הורנו בהיותנו ילדים. אז עולות שאלות מהותיות אודות הזהות שלנו כהורים בהשוואה לזהותם של ההורים שלנו: חלקנו ירצו לדמות להוריהם וחלקנו ישאפו להיות בדיוק ההיפך. כך או כך, החוויות שלנו כילדים מול הורינו יעברו עיבוד מחודש, הפעם מנקודת מבט שונה, וזיכרונות רבים יקבלו משנה תוקף או יאבדו מתוקפם. פתאום החינוך שקיבלנו בילדותנו בולט מתמיד, ואנו נוטים לרוב לנהוג כפי שהורינו נהגו כלפינו. בעיה עשויה להתעורר כאשר יש קונפליקט או שוני מהותי בין החינוך אותו ספגה האם לבין החינוך אותו ספג האב בילדותם. שאלות מהותיות בנושאי חינוך, ערכים וסדרי עדיפויות עולות על סדר היום ההורי, ונתקלות פעמים רבות במכשולים.
משום כך, לאחר הולדת הילד הראשון רובנו עוברים משבר או בחינה מחודשת של הזוגיות. זו לא עוד משוואה של שניים אלא של שלושה (ויותר) והזוגיות שלנו עומדת למבחן – האם היא תשרוד גם לאחר שינוי כל כך מהותי בחיינו? אין זו מקריות, שהאחוז הגבוה ביותר של גירושים בקרב זוגות צעירים מתרחש לאחר הולדת הילד הראשון. זאת משום שהזוגיות שלהם לא עמדה במבחן "השילוש הקדוש"... מעתה זה לא עוד אני ואתה, את ואני - אלא אנחנו והתינוק שלנו, שמיד תופס את מקומו בראש הפירמידה.
היריון, לידה והורות הם חלק בלתי נפרד בהוויה של מרבית בני האדם, שכן, כאמור, כולנו שואפים להעמיד לנו דור המשך. החיים, בעיני רבים מההורים, מתחלקים למה שהיה לפני שהילד נולד ומה שקרה מאז.. ולא בכדי, משום שמדובר בתהליכים רבי עוצמה ומשמעות בחיי אדם, תהליכים שמעצבים את אישיותו, משפיעים על הווייתו, על הזוגיות שלו ועל הילדים שהוא מגדל, כששאיפתו כהורה היא לגדל אנשים שיהיו עצמאיים, בעלי ערך וביטחון עצמי ויהיו מוכנים להתמודד עם כל מה שהחיים יציבו בפניהם.
החוכמה היא לצמוח מתוך אותם תהליכים יחד, להתגבר על הקשיים וליהנות מאחת הזכויות הגדולות ביותר שיש לנו בתור בני אדם – לזכות לראות את ילדנו גדלים למול עינינו ולגדול יחד איתם.
החוכמה היא לצמוח מתוך אותם תהליכים יחד, להתגבר על הקשיים וליהנות מאחת הזכויות הגדולות ביותר שיש לנו בתור בני אדם – לזכות לראות את ילדנו גדלים למול עינינו ולגדול יחד איתם.
