הכנה רגשית להיריון
הכנה רגשית להיריון
היריון, לידה והורות הינם קודם כל תהליכים רגשיים.
כלומר, מעבר לפן הפיזי הממשי בהם, ומתוך נקודת המוצא שמחברת גוף ונפש, הרי שהתהליכים הרגשיים המלווים מצבי חיים אלו מקבלים לדעתי משנה תוקף וחשיבותם אף עולה על ההיבטים הפיזיים-גופניים.
זאת משום האמונה השלמה שתהליכי ההיריון, הלידה וההורות הם תהליכים טבעיים.
האדם הוא יצור חי וכמו כל יצור חי הוא נועד להרות וללדת את הדור הבא ולגדלו עד שיוכל לצאת לחיים עצמאיים.
מאחר ואני רואה חשיבות רבה בהכנה רגשית לתהליכים הללו, אני מעודדת כל זוג וכל אישה בפרט לעבור הסתכלות פנימית, באומץ ובלי לברוח מהאמת הפנימית שלה. זוכרים את הסרט "הסיפור שאינו נגמר"? בסרט ישנה סצנה המתארת לוחמים רבים שהגיעו אל נקודת מפתח במסע שלהם והיה עליהם להסתכל לתוך מראה המשקפת את דמותם האמיתית. בזה אחר זה נכשלו הלוחמים במבחן ההסתכלות הפנימית שלהם. רק אוטריו, גיבור הסרט, היה אמיץ מספיק כדי להסתכל לעצמו בעיניים ולראות את הדמות הנשקפת מהמראה מבלי לפחד ומבלי לסגת. בדיוק לאותו אומץ אנו נדרשים בחיינו, כאשר תהליכי ההיריון והלידה מהווים זרז. רבות מהנשים לא מוצאות בתוכן את האומץ להסתכלות פנימית זו ובוחרות להתעלם, להדחיק, לסגת. אך התהליך חייב לקרות וכאשר אישה לא מתמודדת עם התהליכים המתרחשים בנפשה, הם מקבלים ביטוי פיזי בגופה.
בנימוק ההורמונאלי נשים מסבירות לעצמן תופעות רבות כמו בחילות והקאות, תשישות, התעלפויות, לחץ דם גבוה, וכו'. איני טוענת שתופעות פיזיות אלו אינן מושפעות מהסתגלותו של הגוף להיריון, לעובדת היות הגוף תומך בחיים חדשים מלבד חייו. טענתי היא שמשך התופעות, חומרתן והדרך בה האישה מגיבה להן - תלויים במצבה הרגשי של האישה, במוכנותה לקראת ההיריון, הלידה וההורות שלה.
פעמים רבות נשים מוכנות להיכנס להיריון. הן מצפות בשמחה ובהתלהבות לפסים הורודים על מקל הבדיקה וכל כולן מרוכזות בתהליכי היצירה של העובר בבטנן. אך על הלידה או על ההורות הן ממאנות לחשוב, בבחינת "אחריי - המבול".
אני רואה בתהליכי היריון-לידה-הורות תהליכים בלתי נפרדים המשפיעים האחד על השני. לכן פעמים רבות ניתן לפגוש נשים שטוענות שהן מוכנות מכל הבחינות, גם הפיזית וגם הרגשית, להיריון, ובכל זאת חוות היריון לא קל, עם חוויות פיזיות מגבילות ומעיקות. אם נעמיק ונחדור לסגור ליבן של נשים אלו נגלה פעמים רבות שהן חוות פחד לגבי הלידה או ההורות שלהן.
אישה ואיש הופכים להורים לא ברגע הלידה, אלא ברגע ההתעברות. מרגע המפגש בין הביצית לזרע, מהרגע בו נברא יצור חדש בדמותם, הם הופכים אחראים על גופו, נשמתו וחייו. האחריות ההורית רבת משקל. כל הורה צריך להציב לנגד עיניו מטרה לגדל ילדים בריאים בנשמתם כמו גם בגופם. מטרה זו נעלה אך גם לא פשוטה להשגה. כאן באה לידי ביטוי אותה אחריות הורית מדוברת. זו האחריות שלנו לעשות צעד קדימה, אל עבר תקופה חדשה בחיינו ולהשקיע מחשבה ותכנון בדרכים בהן נלך במסע ההורות שלנו.
האחריות ההורית מתחילה עוד טרם ההתעברות. היא מתחילה במוכנות שלנו לשינוי. לכן החשיבות הגדולה כל כך בהכנה הרגשית להיריון. בהכנה זו נדרשת כל אישה להסתכלות פנימית על גופה, על אישיותה ועל נפשה:
- האם היא מחוברת לגופה? האם היא אוהבת אותו וסומכת עליו?
- האם היא מרוצה מהאדם שהתפתחה להיות?
- האם יש לה שאיפות להיות אדם טוב יותר, שונה, אחר?
- האם ישנם פצעים בנפשה, שהיא ממאנת לפתוח?
- האם יש טראומות שהיא סוחבת עמה, אולי אפילו בתת מודע? שאלות כאלו ואחרות עלולות להציף בתהליכי ההיריון, הלידה וההורות ועל כן מוטב להקדיש להם מחשבה עוד קודם לכן.
כפי שכבר ציינתי, היריון הוא תהליך טבעי, תהליך שקורה בטבע לכל ייצור חי. אך הפלא שבבריאה הוא ההופך תהליך זה ללא מובן מאליו, תהליך שמשפיע ומושפע מנפש האדם. העובדה היא שכל חודש מחדש ישנם רק כ- 20% סיכויים להפריה. יש זרע, יש ביצית, יש מפגש – ובכל זאת הנס לא תמיד קורה. מדוע? ככל הנראה קיים קשר בין מצבם הרגשי של בני הזוג, בין ההתכווננות הפנימית שלהם לקבלת השינוי שיקרה מעצם התהליך, לבין ההתעברות. טענה זו לא מבוססת מחקרית אך היא נשענת על אותה נקודת המוצא של קשר גוף-נפש. פעמים רבות זוגות, שמתמודדים עם קשיים בכניסה להיריון, מספרים על אורח חיים לחוץ, פחד מהשינוי הצפוי בחייהם, סימני שאלה וספקות לגבי יכולתו של גוף האישה לשאת את ההיריון, פחד משלמות ההיריון ועוד.
עוד טרם הכניסה להיריון כדאי שהזוג יקדיש מחשבה למשמעות העמוקה של הצטרפות התינוק למשפחתם:
- שינוי סטטוס
- שינוי בסדרי עדיפויות
- מה המשמעות של להיות אמא/אבא עבורם
- איך ההורות שלנו תשפיע על הזוגיות שלנו, ואם לא מדובר בהיריון ראשון - איך הצטרפות ילד נוסף למשפחה תשפיע על שאר בני המשפחה.
שאלות רבות אלו ונוספות מן הראוי שימשיכו ויידונו גם במהלך ההיריון עצמו ולקראת הלידה.
