הפסיכולוגיה של שנת ההולדה
הפסיכולוגיה של שנת ההולדה
בהתפתחות פסיכולוגית-נפשית נורמטיבית של ילד ישנם כמה שלבים:
השלב הראשון,בשנות חייו הראשונות, נקרא השלב האגוצנטרי והוא שלב חיוני וחשוב מאוד להתפתחות הרגשית והנפשית של הילד. בשלב הזה הוא חווה עצמו במרכז וכל העולם סובב סביבו. באחריות ההורים לתמוך בילד בראיה האגוצנטרית שלו מתוך רצון לפתח בו מודעות וביטחון עצמי והכרה ביכולות שלו.
בשלב השני, בסביבות גיל 6-7, הילד מתחיל לפתח את האינטליגנציה הרגשית שלו, כלומר היכולת שלו לשים עצמו בנעליים של מי שנמצא מולו במערכת יחסים אתו, כמו חבר, או אח, או הורה.
בשלב השלישי, בגיל ההתבגרות, הילד מסוגל בהדרגה לראות עצמו כחלק ממערכות חברתיות מורכבות יותר וכחלק מחברה אנושית.
אפשר לדמות אישה לפני
היריון לילד, המבקש לדעת על החלל החיצון. נוכל להסביר לו שכדור הארץ הוא חלק ממערכת השמש, בה קיימים עוד הרבה כוכבים, נספר לו את שמותיהם וההבדלים ביניהם. אבל אין סיכוי שאותו ילד יוכל להבין, שמערכת השמש היא רק פסיק קטן בגלקסיה אחת ושבחלל החיצון יש אינסוף גלקסיות! גם אישה שלא חוותה עדיין היריון לא באמת מסוגלת להבין, מבחינת החוויה וההוויה הרגשית, מה זה אומר להיות בלידה ולהיות אם.
בשלב הראשון של ההיריון,
בערך עד שבוע 20, האישה נמצאת בשלב האגוצנטרי של ההיריון, כלומר היא במרכז והכל סובב סביבה. אישה בהיריון מרגישה כאילו היא ההריונית היחידה בעולם כולו. היא מאוד מרוכזת בעצמה ובשינויים שעוברים עליה. התינוק עדיין לא מוחשי, הבטן עוד לא "יצאה", היא לא מרגישה את התינוק ואלמלא האולטרסאונד היא לא היתה בהכרח מודעת לקיומו, יודעת איך הוא נראה, מה גודלו וכו'. אבל היא מאוד מודעת לכך שהגוף שלה עובר שינוי משמעותי, ועל כן, באופן טבעי, היא מרוכזת בשינויים אלו. בחילות, עייפות, מתיחת רצועות הבטן, התרחבות של האגן, שמחה, עצב, ערבוב של רגשות, התרגשות וציפייה בצד פחד. זה שלב חשוב בהתפתחות הרגשית של ההיריון.
סביב השליש השני של ההיריון, בערך משבוע 20, כאשר התינוק כבר קיים באופן מוחשי, האישה חשה בתנועותיו ולרוב מרגישה מחוברת אליו יותר. אז מבשיל גם השלב של ה"אינטליגנציה הרגשית" במובן של היכולת של האישה ההריונית לראות בתינוק המתפתח ברחמה אדם שלם ומושלם בפני עצמו ולדמיין בעיני רוחה את עולמו. שלב זה חשוב כחלק מההכנה שלה לקראת סוף ההיריון והולדת התינוק.
בשלב הבא, לקראת סוף ההיריון, האישה מתכוננת ללידה מתוך ההכרה בהיריון כאבן דרך בציר של ההורות, שמתחיל משלב העוברות ונמשך עד גיל 120 ולנצח. בנקודת זמן זו היא נפרדת מהשלב האגוצנטרי בחייה משום תחושת ייעוד גדולה וחשובה הרבה יותר – הענקת חיים טובים ובריאות פיזית ונפשית לדור ההמשך. בשלב זה השאיפה היא לראות בהורות מערכת מורכבת ורבת רבדים, ששותפים לה כמה נפשות, לא רק ה"טריוויאליות", קרי הילד והוריו, אלא גם משפחות המוצא של ההורים ושאר אנשים ברי השפעה על ההורים ועל הילד...
על ההורים לפעול מתוך תחושת ייעוד גדולה וחשובה: הענקת חיים טובים ובריאות פיזית ונפשית לדור ההמשך.
איך מיישמים את זה הלכה למעשה??
הכנה רגשית להיריון תתבסס קודם כל על ראיית ההיריון והלידה כחלק מההורות. כשזוג מחליט להביא ילד לעולם עליו להיות שלם עם הרצון בילד. הורות היא הדבר הכי משמעותי. הזוג הופך להיות אחראי על חייו ובריאותו הנפשית של הילד.
ההכנה צריכה להיעשות הן מבחינה רגשית
– לשאול את עצמם מה מקומם בחיים כרגע, האם ההיריון נכון עבורם או לא, ולאגור מידע שיאפשר להם להפחית את הפחד והחרדות.
ההכנה צריכה להיעשות גם מבחינה פיזית
של האישה – תזונה, תרופות, פעילות גופנית.
וההכנה צריכה להיעשות גם מבחינה רוחנית
– בין אם זה התחזקות דתית, או עבודה אנרגטית, מדיטציות, תרגילי נשימה והרפיה, להזמין את התינוק להיכנס לחיים שלהם, התכווננות פנימית, חיבור לאלוהים.
- בשלב הראשון של ההיריון, בו האישה ממוקדת בעצמה, יש לעודד את הבעל לתמוך באישה גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רגשית.
- בשלב השני של ההיריון, יש לעודד יצירת קשר רגשי עם התינוק. נקודת המוצא צריכה להיות הקשר בין האם והתינוק, כמערכת יחסים שמתחילה עוד בהיריון.
- בשלב השלישי, לקראת סוף ההיריון:
- לדבר על הלידה כעל תהליך שמשותף לאם ולתינוק.
- לראות בתינוק שותף פעיל ושווה בתהליך, לנסות לבנות תסריט לידה מנקודת מבטו של התינוק.
- במקביל, לבנות תסריט לידה אופטימאלי של האם.
- להדגיש, כי הפוקוס על התינוק בלידה מפחית את הפוקוס על הכאב.
- ללמוד טכניקות התמודדות עם הצירים: נשימות, הרפיה, דמיון מודרך, תנועה.
ההורות צריכה להתרחש קודם כל בראש, בשכל, במחשבה.
על בני הזוג להיכנס להיריון מתוך מודעות, מתוך ידיעה לקראת מה הולכים, מתוך הסכמה לשינוי.
